למדנו במאמרים הקודמים שהרגש שולט אצל האשה. רגש יוצר דמיונות, ודמיונות יוצרים דאגות ופחדים. נא להכיר – אשה היא דאגנית! אמא אומרת לבנה: תיקח סוודר שלא תתקרר… הוא יודע שבחוץ יש 30 מעלות. כשהוא יאמר לה: אמא, הכל יהיה בסדר, אל תדאגי… האם היא תירגע? זה לא ירגיע אותה והיא תמשיך לדאוג. ומפני מה הדבר כך? הרגש יוצר דמיון, והדמיון
מצייר הרבה תרחישים שעדיין לא היו, ומקרים שלא קרו. האשה כבר נמצאת בתרחיש וחוזרת משם.
לפעמים אנו נתקלים בתופעה שאשה בוכה מדבר שעוד לא קרה, וכשבעלה אומר לה: תירגעי זה עדיין לא קרה… היא עונה: אני בטוחה שכך יהיה… היא, כבר חזרה משם. זו גם הסיבה שלאשה קשה לשנות תכניות בפתאומיות. היא כבר שרטטה לעצמה מסלול, סדר היום כבר
נקבע, היא כמעט היתה בכל החנויות והמקומות שאליהם היא רוצה ללכת, וכשבעלה בא ומשנה
לה את התוכניות, כל התסריט מתרסק באחת ויש לה מזה צער ומרמור.
דבר שכיח ביותר שיוצר מריבות בבית, הוא חוסר הרגישות מצד הבעל לדאגות שנוצרות אצל אשתו כתוצאה מאיחורים לא מוסברים. בעל יקר, כשאתה מאחר לחזור הביתה מהעבודה, מהקניות, או שנתקעת בפקק, הרכב התקלקל, או שתפס אותך חבר ודיבר איתך…
תודיע לגברת – אני מאחר! האיש צריך לדעת שכשהוא מאחר ולא מתקשר להודיע שהוא מאחר, הוא גורם לאשתו צער, כי לפעמים נדמה לה שקרה לו הדבר הגרוע ביותר בעולם. היא מציירת בדעתה התפתחויות קשות שנובעות מעוצמת הרגש שבה, והיא מגיעה למסקנות שגורמות לה לכאב כאילו הדבר קרה באמת כל בעל היה רוצה לראות את אשתו מאושרת ושמחה.
לכן, כשאתה מתקשר ומודיע שאתה מאחר, אתה גומל איתה חסד, אתה משחרר אותה מדאגות ומחרדה מיותרת. פעם היתה לבעל טענה: לא מצאתי טלפון ציבורי, אין לי אסימונים, נגמר לי הטלכרט, וכו'. היום כל התירוצים נגמרו, לכל אחד יש טלפון סלולארי או שניים, וגם אם אין לו, אז לכל עובר ושב ברחוב יש, ואפשר לבקש שיחה בלי שום בעיה. תתקשר ותאמר לה: אני בא עוד רבע שעה, עוד שעה, עוד שלוש שעות, או, אני לא בא בכלל… ובזה לפחות הרגעת אותה, שלא תצפה עוד לבואך.
