"וזאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" אומרים המפרשים: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" – מתי תהיה התורה שייכת למצורע? דווקא ביום טהרתו. ופירושם של דברים כך הוא, ידוע מה שאומר רבינו בחיי בספרו חובת הלבבות, שאדם שמדבר לשון הרע על חברו כל התורה, המצוות ומעשיו הטובים של המספר עוברים לחברו שסיפר עליו לשון הרע, וכל העוונות של זה שסיפר עליו עוברים למספר רח"ל.
אם כן יוצא שאין תורה ומצוות למספר לשון הרע כי הכל עובר לחברו. וזהו שאומרת כאן התורה "וזאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" דהיינו דווקא ביום טהרתו, אז תהיה תורה למצורע! והדברים פשוט מבהילים כמה כח של הרס וארס, חרבן ואבדן יש בלשון הרע, ברכילות ובהוצאת שם רע בר מינן, כמה נזק אדם יכול לגרום בלשונו, וכמה תיקון ושיפור יכול אדם להביא לעולם באמצעות לשונו. מסופר על רבן גמליאל ששלח את עבדו לשוק ואמר לו שיקנה את הבשר הכי טוב שיש. הלך והביא לו לשון של פרה וביקשו רבן גמליאל שנית: לך והבא לי את הבשר הכי רע שיש, הלך והביא שוב לשון.
תמה רבן גמליאל ואמר לו הכיצד? ביקשתי הכי טוב והבאת לשון, הכי רע והבאת לשון? ענה העבד ואמר: לשון זה הדבר הכי טוב וגם הדבר הכי רע, תלוי רק איך משתמשין בה. וכבר אמרו חז"ל: "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים" וכבר כתב הרמב"ם זכותו יגן עלינו: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אומר הרמב"ם מהי הכפילות פיו ולשונו? ועונה הרמב"ם: פיו ממאכלות אסורות, ולשונו מדיבורים אסורים – שומר מצרות נפשו. וכמו שכתוב "כל עמל אדם לפיהו" "עמל" פירוש: צרות. כל הצרות והייסורים שאדם עובר בזה העולם -בשביל פיו שלא שמרו מדיבורים אסורים וממאכלות אסורות.
וזה ממש מדויק בסדר הפרשיות, פרשת "שמיני" מדברת בזהירות ממאכלות אסורות ופרשות "תזריע", "מצורע" מדברות מעניין הנגעים שבאים בעוון לשון הרע ורכילות. ובפרט עכשיו שאנו עומדים לפני חג הפסח הדברים מקבלים עוד יותר משמעות, שזהו למעשה ממש מהותו של חג הפסח: מצד אחד שמירת פינו מאכילת חמץ, ומכל המצאות חמץ ברשותנו, ומצד שני פסח כשמו כן הוא 'פה- סח' הפה צריך לדבר ולספר, במה? לא חס ושלום בדיבורים אסורים, לשון הרע ורכילות אלא בשבח. בשבחו של השם יתברך, על כל הנסים שעשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, בארה של מרים, מן, ענני כבוד וכמה שנדבר ונדבר ונספר יותר כך יגדל ויתגדל שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכן גם אנו משתבחים כמו שנאמר: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" וודאי שכל המרבה לספר לשון הרע הרי זה מסובך.
וכאן אנו רואים ממש ממש את היצר הרע בהתגלמותו, ישנם אנשים שמאוד מאוד אוהבים לדבר ולא סתם לדבר אלא לדבר הרבה הרבה, והנה בליל הסדר יש להם הזדמנות בכך שכל השנה שמדברים הרבה סובלים בשביל זה כי "ברוב דברים לא יחדל פשע", ואילו כאן, בליל הסדר, כל מילה שנדבר בסיפור יציאת מצרים זו מצוות עשה מן התורה, וכאן יש לנו אפשרות לתקן את חטא הלשון בזה שנדבר ונשבח להשם יתברך.
וראה זה פלא דווקא כאן אותם דברנים לא רוצים לדבר, וממהרים לסיים את הסדר בטענה שהם רעבים ועייפים, טח עיניהם מראות כמה טובה גדולה יכולים הם להביא על נפש ועל כל בני ביתם וחבל חבל חבל שמפסידים. יהי רצון שנזכה לשמור לפינו מחסום בעוד רשע לנגדנו אכי"ר
