נמצאים אנו בחג הסוכות, זמן שמחתנו, זמן שזוכים אנו להסתופף בצל הסוכה, צילא דמיהמנותא, צל האמונה, יחד עם שבעת הרועים, שבעה אושפיזין עלאין קדישין. מצווה שאופפת אותנו לגמרי, מצווה שנכנסים לה עם כל גופינו, וכמו שאמרו בספרי חסידות, ששני מצוות זוכה אדם להיכנס לתוך המצווה עם כל גופו, מצוות ישוב ארץ ישראל, ומצוות ישיבה בסוכה. ועוד מצוה ענקית מצוות ארבעת המינים, "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".
ואומר המדרש, שנענועם של ארבעת המינים והלולב בראשם, זה כמו אדם שהיה בבית הדין ונשפט, ויצא עם דגל בידו והיה מנענעו לאות שיצא זכאי בדין. וזוהי שמחה עצומה, כך אנו באים אחר ימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים, ומנענעים בלולבים שבידינו, לומר ניצחנו בדין. עוד רמז בהם בארבעת המינים, שהרי כידוע אומרים חז"ל שלולב דומה לשדרה, ואתרוג ללב, וערבה לשפתיים, והדס לעיניים, ואנו אוחזים אותם את כל ארבעת המינים, ומנענעים אותם מעלה מטה ולארבע רוחות העולם, לומר שעכשיו ריבונו של עולם אחרי יום הכיפורים, אנו כבר קיבלנו על עצמינו תשובה שלימה. ומהיום לא נהיה עוד חס ושלום בגדר רשעים, הם ברשות ליבם.
אלא צדיקים ליבם ברשותם, שאנו נמשול על אברינו וגידינו, ונשלוט בהן שלא יעשו שום דבר שהוא נגד רצונו יתברך, ובכך וודאי אפשר לשמוח שמחה גדולה ועצומה, על כך שאנו שולטים, ולא נשלטים. מלכים, ולא עבדים. בבחינת מאן מלכי רבנן, מי הם המלכים האמיתיים, אלה הם תלמידי החכמים האמיתיים בדור, שהם למעשה שולטים בגופם, נפשם רוחם ונשמתם, ולא עושים שום מעשה בלא שיחשבו אותו במחשבה תחילה. אבל אותם בני אדם שלא זכו עדיין לשלוט ביצרם, הרי הם כעבדים, עבדיו של היצר הרע, לעשות ככל המצווה אותם שאינם שולטים לא בליבם לא בעיניהם ולא באזניהם ולא בפיהם. אך עוד צריכים אנו ליתן אל ליבנו, שארבעת המינים מלמדים לנו את סוד האחדות, שגם זהו סוד השמחה. כי כשיש ח"ו מחלוקת זהו שיא העצב והמרה השחורה ח"ו, אבל כשיש אהבה ואחווה ושלום ורעות, זוהי שיא השמחה וכמו שנאמר "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
וזה באמת הזכות של הלולב שמברכין דווקא עליו ולא מברכין על נטילת אתרוג, שהרי לכאורה היה מן הראוי שנברך על נטילת אתרוג שהוא המשובח ביותר שבכל המינים. שהרי באתרוג גם טעם, וגם ריח בו, שהוא רומז לצדיק. ולולב טעם יש בו, אבל לא ריח, שזה רמז לתורה בלי מצוות. וההדס ריח בו, ולא טעם, למצוות בלא תורה. וערבה רמז לרשע שאין בו לא ריח, ולא טעם, לא תורה, ולא מצוות. והתשובה לכך היא שהלולב מברכים דווקא עליו, כי הוא נאגד עם האחרים, ומנסה לתקן אותם, כמו הצדיק שנאגד עם עמך בית ישראל, ומנסה להגביהם למעלה. מה שאין כן האתרוג שהוא צדיק אבל בפינה שלו. נזכה בעזהי"ת אנו וכל בית ישראל לחג שמח, חג של אחדות ושמחה אכי"ר
