"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם וכו' ורדפו מיכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו" וכו'. שואל רש"י, וכי כך הוא החשבון? הרי אם חמשה רודפים מאה, יוצא לפי חשבון שכל אחד מהחמישה רדף עשרים, ואם כן מאה מכם רבבה ירדופו, כיצד? הרי אם כל אחד רודף עשרים, מאה רודפים אלפיים. ואיך הפסוק אומר שמאה ירדפו רבבה, והרי רבבה זה עשרת אלפים, וזה לא לפי החשבון שאמרנו בתחילה? אלא התירוץ הוא שאינו דומה מועטים העושים את המצוות למרובין העושין את המצוות. זאת אומרת שכח של רבים זה כבר דבר אחר לגמרי, זה לא שהחשבון נשאר אותו חשבון, כנגד כל אחד עשרים, ככל שהציבור גדל יותר כך הזכויות כפולות ומכופלות, והכוח הוא כוח אחר לגמרי.
והדברים מבהילים, כנראה שאנחנו עצמינו לא מודעים לכוח הטמון בנו, בכל אחד ואחד מאיתנו בפרט. ולא מודעים לכוחנו שאנו ביחד כמה הוא עצום ורב. ניקח לדוגמא את מצוות התפילה, אדם מתפלל ביחיד וחושב לעצמו מה לא טוב והרי התפללתי כמו כולם, כולם התפללו גם אני התפללתי, אך האם באמת הוא צודק? האם אפשר להשוות תפילתו של אדם שמתפלל ביחיד לבין תפילת אדם המתפלל בציבור? מלבד כל הזכויות שיש בציבור שאין אותם וודאי ביחיד, שהם הקדיש והקדושה עניית אמנים וכו'. אלא זאת ועוד עצם התפילה שמתפלל עם הציבור, כח אחר לגמרי יש בה. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "הן אל כביר ולא ימאס" אין הקב"ה מואס בתפילת רבים. ועוד שציבור ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים, ורשעים. שזה אומר שבציבור יש כל מיני סוגים של אנשים, והקב"ה מקבל תפילת כולם יחד כתפילה אחת שלימה ומתוקנת. ואמרו על כך משל לאדם שהלך בשוק וחיפש לעצמו מקור פרנסה, והנה רואה דוכן שמוכרים בו אגוזים, ובאים אנשים וקונים אגוזים בחמישים שקלים לקילוגרם.
התפלא האיש, והרי באגוז יש גם קליפה, אם כן יוצא שאם הייתה למשל באגוזים עשרים אחוז קליפה, ושמונים אחוז פרי, יוצא שאנשים משלמים על קליפות עשרה שקלים לקילוגרם. שמח האיש לרעיון שעלה במוחו, אני אאסוף קליפות לרוב, ואשבור את השוק. אמכור ק"ג קליפות בחמשה שקלים, אמר ועשה. בא לשוק ועמו עשרות קילוגרמים של קליפות, והחל צועק קליפות אגוזים במבצע שאין כמוהו, חצי מחיר רק בחמשה שקלים. עמדו כולם והביטו באיש התימהוני במבט מלא חמלא, על האיש חסר הדעת שמנסה למכור קליפות שנזרקים. ועוד מבקש כסף, ועוד שאומר שזהו מבצע. עד שניגש אליו אדם אחד ושאלו, אדוני מה זה עלה בדעתך למכור קליפות, מי קונה קליפות? ענה האיש כולכם קונים קליפות, במו עיני ראיתי ששילמתם על קילוגרם אגוזים חמישים שקלים, בו בזמן שבאגוזים יש עשרים אחוז קליפות.
יוצא אפוא ששילמתם עשרה שקלים לקילוגרם קליפות, הלא כן? חייך האיש ואמר. הא הבנתי את הטעות שלך, שמע ידידי קליפות אף אחד לא קונה. אבל כאשר קונים אגוז ביחד עם הקליפה, קונים אותו כי כך דרך המסחר. אבל קליפות לבד בפני עצמם וודאי שאף אחד לא משלם עבורם. זהו המשל.
והנמשל ברור מאליו, אדם שמתפלל לבד, ולא כיון בתפילתו זה הכל כמו קליפות, ריק מתוכן. שהרי תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. אם כן אין כאן פרי, אין תוך, רק קליפות. וודאי שבשמים לא קונים קליפות. אבל אדם שמתפלל בציבור, בתוך הציבור. וודאי יש הרבה קליפות, אבל גם הרבה פרי. את זה בשמיים לוקחים הכל. וכך תפילתם של כולם עולה למעלה למעלה. כך צריכים כולנו להתחזק ולדעת שכך ורק כך נפיל את אויבינו שונאינו וכל מבקשי רעתינו, על ידי שנלמד תורה בשיעורים ברוב עם. נתפלל תפילות ברוב עם. ונזכה לגאולה שלימה במהרה אכי"ר
