למדנו במאמר הקודם שלחוצפה יש כח גדול שיכול לשתק את העומד מולו ולכאורה לנצח, אבל אם נדע למשוך אותו לזירה שלנו אז נוכל לנצחו.
בפרשת קורח ראינו דוגמא קלאסית לחוצפה. קורח ועדתו באו ל משה ואמרו לו" – כל העדה כולם קדושים בתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה".
להגיד למשה שהוא מתנשא זה חוצפה. שכן התורה העידה על משה –"והאיש משהעניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".
ובאמת קורח טען שמשה חילק את המינויים מדעתו, וגם התורה היא מדעתו. טין לך התרסה גדולה מזו. עכשיו התחיל "קרב" בין המתחצף לעומד מולו. משה
רבנו יכול לענות לו ולומר מילים קשות, אבל אם משה היה מגיב כך קורח היה המנצח.
כיון שהוא משך את משה רבנו לזירה שלו.
אבל משה עשה פעולה שממנה צריך ללמוד:"וישמע משה ויפול על פניו" משה לא הגיב לחוצפה שלו אלא נפל על פניו. משה רבנו למד אותנו כלל "אל תען כסיל כאיוולתו" אל תענה לכסיל לפי החוצפה שלו אלא, שמור על כבודך ועל כבודך ועל כבודו ואז תוכל לנצחו.
מצד שני החצוף חייב לקבל תגובה ואסור להתעלם מחוצפתו כיון שהדבר יתפרש הסכמה. ובאמת, משה קם ואמר לקורח שמחר בבוקר יהיה המבחן. והסוף ידוע קורח וכל עדתו נבלעו באדמה. מתגובת משה רבנו למדנו כמה דברים:
א. אסור לרדת לרמה של המתחצף.
ב. צריך לשמור על כבודנו וגם כבודו.
ג. צריך לתת תגובה כדי לעצור את החוצפה.
