"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, ה' אלוקים אתה החילות להראות את עבדך, את גדלך, ואת ידך החזקה" וכו'. כאן בפרשת השבוע מתוודעים אנו לתפילתו הגדולה של אדון הנביאים מרע"ה. איך מתרפס ומתחנן לפני מי שאמר והיה העולם, בתחינה ובקשה שיתן לו את הזכות הגדולה להיכנס לארץ המובטחת, ארץ חמדת אבות. ואומרים חז"ל שחמש מאות וחמש עשרה תפילות התפלל כמניין ואתחנן. עד שהיה צריך הבורא יתברך לומר לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ובאמת אנו עומדים ותמהים מה כל כך היה חשוב לו למשה רבינו להיכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא אומרים חז"ל משה רבינו התאווה לקיים את המצוות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות, שביעית וכו'.
ועל זה אמרו במדרש "אוהב כסף לא ישבע כסף" זה משה רבינו ע"ה, שכאשר ציווה הקב"ה במצרים "דבר נא באזני העם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב" וכו'. הם כולם עסוקים בביזת מצרים, אבל משה רבינו היחידי שלא נתעסק בביזת מצרים, אלא בהעלאת ארונו של יוסף מן הנילוס. זהו כן זהו משה רבינו "אוהב כסף" מי שאוהב את אותם כיסופים, את אותם רגעים גדולים של עשיית מצוות התלויות בעולם הזה.
לא ישווה בעיניו מלא עולם כסף וזהב בערך מצווה אחת. ואלו הם תחינותיו של משה רבינו ע"ה לפני יוצרו, "אעברה נא ואראה" מה לראות? לראות את כחן של מצוות התלויות בארץ, דבר שלא זכה לו מעולם. וודאי אלו געגועים עצומים שאין לתאר, ואין לשער במילים. אבל הבורא יתברך שמו, משיב לו לאדון הנביאים, רב לך. והשאלה הנשאלת מדוע הקב"ה עונה לו למשה רבינו בלשון זו, רב לך? ועל כך עונה המדרש דברים מבהילים על הרעיון. אומר המדרש שבמחלוקת קרח ועדתו, אמר משה לקרח, רב לכם בני לוי.
זאת אומרת שרצה משה לומר לקרח, די לכם במה שיש לכם בעבודת השם, תסתפקו בזה. ועל זה תפסו הקב"ה למשה אתה אמרת לקרח רב לכם, תסתפקו במה שיש לכם בעבודת השם, גם אני אומר לך בבא השעה רב לך, מספיק לך במה שיש בידך, שאתה אדון הנביאים ומנהיגם של ישראל הגדול שבכל הדורות, ושהתורה נקראת על שמך, שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".
והדברים מבהילים ומפחידים עד מאוד, בואו ונתבונן עד היכן מקפידים בשמים על אמירה אחת שלנו. על התבטאות קטנה שלכאורה וודאי צודקת ומוצדקת, ועם כל זה יכולים בשמים לשמור אמירה כזו לשנים רבות, ויום אחד זה חוזר אלינו כמו בומרנג. אם כן כמה עלינו לשקול בפלס מילותינו שלא תאמר מצידנו איזו מילה שתתפרש לא טוב, ובסוף נצטרך לשלם עליה הון רב. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה נאמר אנו אזובי קיר. כמה צריכים להיזהר בכבודו ובמעמדו של הזולת, בפרט עכשיו אחרי תשעה באב ולפני חודש אלול, לכמה חשבון נפש נצרכים אנו שלא נפגע ח"ו במאן דהו. לדעת לכבד כל אדם באשר הוא אדם, לדעת לאהוב ולפרגן להעריך כל יהודי שהוא בין מלך מלכו של עולם. וכך נזכה וודאי בקרוב לבנין בהמ"ק השלישי במהרה בימינו אכי"ר.
