"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באחד לחודש השני וכו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל" וכו'. אומר המדרש, שהתורה נתנה במים באש ובמדבר. ומהו פשוטם של דברים? באש פירושו של דבר, שהתורה ניתנה באש, כמו שבאש ישנה חיות, וכל הזמן היא פועלת ללא לאות, ותמיד נוסקת ועולה למעלה ללא לאות, כך צריך האדם בלימוד התורה, להיות חפץ תמיד לעלות ולנסוק ולפרוץ קדימה ללא לאות. אדם הלומד תורה, בקור, בעצבות, בכבדות, ח"ו אין לזה קיום במציאות.
אין לזה המשכיות, אבל אדם שלומד כתנועת האש המהיר, בזריזות ובהתלהבות ובשמחה, ודאי שלימוד זה יש לו קיום והמשך. במים פירושו של דבר, שלימוד תורה מצריך באדם תכונות מסוימות. לימוד התורה לאט דומה לכל חכמות העולם, ששם צריך רק ללמוד בשכל והבנה. ואז יש לך את אותו לימוד, לא, ולא. לימוד התורה מצריך מידות מיוחדות, צריך בראש ובראשונה להיות דומה למים. וכמו שאמרו חז"ל )תענית ז.( למה נמשלה תורה למים? לומר לך, מה מים תכונתם שעוזבים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך. כך גם התורה, אינה שורה במקום גבוה.
זאת אומרת, במקום ששורה בו הגאווה. אלא בענווים הנמוכים ושפלי הרוח. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "והחכמה מאין תמצא", דרשו חז"ל והחכמה היכן תמצא? מאין, מאדם שמרגיש שהוא אין, אינו מחזיק טובה לעצמו.
אינו מתגאה במה שהוא משפיל עצמו, ויודע שכל מה שיש לו זהו חסד השי"ת עליו. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות, ומבמות הגיא, ממדבר מתנה" מי שמשים עצמו כמדבר, זה שהכל דשין בו, דהיינו דורכים עליו. זוכה שניתנת לו התורה במתנה. וממתנה נחליאל, אחרי שהתורה ניתנת לו במתנה, נוחלו אל, דהיינו שהשי"ת מנחיל לו סודות התורה ורזיה. ומנחליאל במות, ועל ידי שנעשה כמעין המתגבר, עולה לגדולה. דהיינו במות, שכולם מעריכים ומנשאים אותו, ומכבדים אותו. וכאן צריך אדם זה לשלוט בעצמו, ולא להתגאות. אבל אם חס ושלום מתגאה נופל מלמעלה ועד למטה.
ועל כך נאמר ומבמות הגיא. ובמדבר ניתנה תורה, זה בא ללמד על כן שאדם שרוצה להגיע לכתרה של תורה, צריך להיות כמו בני ישראל במדבר, וכמו שאמרו חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן בלבד, שזה אומר צריך לוותר על כל הנאות העולם כדי להגיע לתורת אמת. כדי שהתורה תהיה חלק ממנו, חלק מהמהות שלו, להיות בבחינת בן תורה, צריך להיות בטל ומבוטל לתורה ולרצון השי"ת, ואז זוכה לתורת אמת. וכמו שמצינו בכל גודלי הדורות כולם את המידות הנפלאות הללו, של אש מים ומדבר. ממש כפשוטם של דברים אנשים שבטלו את העולם הזה לחלוטין. וחוץ מהשי"ת ומהתורה הקדושה לא היה להם כלום בעולמם, והיו מבחינה גשמית עניים מרודים. וכמו שאמרו חז"ל על ר' חנינא בן דוסא, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין אחת מערב שבת לערב שבת. ומהו באמת הפירוש, די לו? הפירוש הוא, מספיק לו.
הוא לא רוצה, לא צריך יותר מזה. אין לו שום עניין ביותר מזה, זה לא מדבר אליו, זה לא חסר לו. ובאמת הסבירו את הפסוק "כפירים רשו ורעבו ודורשו ה' לא יחסרו כל טוב" האם באמת אכן כך? האם כל דורש ה' הצדיקים אינם חסרים כל טוב? כולם עשירים גדולים, בעלי נכסים ומניות ועסקים חובקי עולם? לא ולא וודאי שלא. אלא הפירוש הוא אחר לגמרי. דורש ה' לא יחסרו כל טוב, לא חסר להם, הכל טוב. זה לא מדבר אליהם, אינם זקוקים לזה. זה מיותר בשבילם, אינם מוצאים בהנאות העוה"ז שום עניין. שהכל נראה בעיניהם כטפל, וכדבר שאין בו ממש. וזהו הכוח של התורה, שמי שטועם טעמה של תורה, לא שווה בעיניו מלא עולם כסף וזהב, בערך מילה אחת שבה )או"ח הקדוש( ויהי רצון שנזכה ללמוד תורה לשמה אכי"ר.
