"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו וכו', וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל". עם ישראל מסיים תקופת זוהר, תקופה בצילו של יעקב אבינו, ובנו יוסף המלך. בניו השבטים הקדושים מתחילים תקופה חדשה, תקופה נוראה ואיומה, תקופת השעבוד, תקופה ללא יעקב ללא השבטים וללא יוסף, שעבוד נפשי גשמי ורוחני גם יחד ממש, נורא ואיום. ושאלת השאלות הנשאלת אז באותו הדור וגם היום בדורנו אנו, עם כל קשיי השעבוד שאלת השאלות הנשאלת היא, איך אפשר לשרוד בתוך תופת השעבוד? איך אפשר להיות בשעבוד ולהישאר שפוי? איך אפשר לעבור את השעבוד בשלום? הרי הניסיון הוא ניסיון קשה מנשוא, אם כן איך אפשר להצליח להישאר יציב על הקרקע ולהמשיך לחיות באמונה, בביטחון במי שאמר והיה העולם, ולא ליפול ולא להתייאש חס ושלום מן הישועה, מן הגאולה? זה כתוב כאן ממש בפסוק זה, " וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
צריך לדעת ולהאמין באמונה שלימה בלי שום פקפוק ח"ו, שכל עינוי, כל צרה, כל קושי גורם. לכן יראה ברגע שאדם נמצא בתוך מצב של שעבוד, אבל מבין שבתוך השעבוד נמצא גם השי"ת, בבחינת עמו אני בצרה. ודווקא שם יש יותר בחינת התקרבות להשי"ת, אזי הגלות הופכת מגלות להתגלות. פשוט מבינים את העניין שבאמת מצרים זה מלא אוצרות, ואנחנו באנו לקחת אותם, "בבחינת עשאוה כמצורה שאין בה דגים", "כמצודה שאין בה דגן". וכמו שאמרו בשם גדולי האדמורי"ם שאם בהסתר פנים אדם מגלה את השי"ת, זה דומה לבן שמשחק עם אבא שלו, משחק מחבואים ואבא מתחבא, והבן מחפש אותו, אפילו שאינו רואה אותו איננו בוכה, למה? כי יודע שאבא פה, הוא רק מתחבא. היה אומר הרבי רבי מאיר מפרימישלאן זיע"א, יהודי שחי כך בהרגשה שהמלך כאן, אזי לגביו לא שייך הסתר פנים אצלו גילוי פנים הוא תמידי וקבוע, ללא כל שינוי.
וזהו מה שאומר כאן הפסוק, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", וכמו שאומר רש"י הקדוש, הם אומרים פן ירבה, ורוח הקודש אומרת כן ירבה. זאת אומרת דווקא במצב שנראה לחץ גדול, וצרה גדולה, דווקא משם מגיעה הישועה. כמו שדרשו "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", מן הצרה עצמה צמחה לה הישועה הגדולה ביותר.
וכמו שאומר המדרש: שעם ישראל נמשל לזית, וכמו שנאמר "זית רענן יפה פרי תואר", אלו ישראל ומה המיוחד בזית דווקא? בזמן שכותשין אותו, יוצא ממנו שמן זית זך שמאיר למרחקים. כן עם ישראל דווקא בדחק ובלחץ, דווקא שם מאיר אורם הגדול באור יקרות. ורואים את זה בחוש, שלא זכינו ללכת למעמד הר סיני, למעמד הכי גדול שהיה בתבל, שעם ישראל זוכה לקבל תורה מידיו של הקב"ה, על ידי גדול הנביאים אדונינו משה רבינו ע"ה, אלא דווקא אחרי אותו כור היתוך של גלות מצרים, שם דווקא צרפנו הקב"ה צירוף אחר, צירוף עד שזכינו להגיע לעמוד לפני הר סיני. ויהי רצון שנזכה להתחזק עוד ועוד ביראת שמיים טהורה אמן כן יהי רצון.
