"וירא אליו ד' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום, וישא עיניו וירא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" וכו'. אומר רש"י הקדוש: "כחום היום" מלמד שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים. לפי שראו מצטער שלא היו אורחים באים אליו, הביא מלאכים בדמות אנשים. וראיתי בספר "בים דרך" להרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א, שכתב לשאול, וכי מאחר שראו הקב"ה לאברהם אבינו מצטער על שאין לו אורחים, וישב פתח האוהל, ולכן שלח אורחים מלאכים בדמות בני אדם. הלא יכול הקב"ה למעט בנס שהיה מחזיר חמה לנרתיקה, ואז היו באים בני אדם לבקרו, ולא היה צריך להביא מלאכים בדמות בני אדם.
ולמה הוצרך להשאיר חמה בתוקפה, ואז אצטרך לנס להביא מלאכים בדמות בני אדם? ואם תאמר שאם היה כך, אז תיווצר בעיה, שאז יבואו הרבה אורחים ויטריחוהו יותר מדי. הרי יכול הקב"ה לרפאותו מחוליו. ומה שעשה המלאך רפאל שריפאו היה עושה הקב"ה מיד באותו יום, ולא היה צריך לנס של חמה מנרתיקה, ומלאכים בדמות אדם. ולמה השאירו בחוליו, וחמה בתוקפה, והוצרך אברהם אבינו בזה לקיים הכנסת אורחים מתוך צער, ובמלאכים בלבד, ולא בבני אדם. שבבני אדם וודאי היא מצווה יותר גדולה לקיים בהם הכנסת אורחים. מאשר במלאכים שבוודאי אינם צריכים לו? והתשובה היא: שתכליתו של האדם היא לעמוד בניסיונות, ושעת המבחן האמיתית של האדם זו היא שעת הקושי, וזהו המבחן האמיתי לראות עד כמה הוא באמת מחובר לעבודה, ומחובר לבורא יתברך ותורתו. וכמבואר במסילת ישרים פ"א מדרגת האדם ומהותו של האדם, נמדדת בעיתות קושי להיבחן. אם גם אז הוא אוחז בעבודתו ואינו מרפה ממנה, עד כאן דברי הרמח"ל במסילת ישרים.
רואים אנו שעיקר העבודה הוא, בשעת קושי וצער. ולכן הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, לראות ולהראות עד כמה התמסר אבינו הגדול האדם הגדול בענקים, למצוות הכנסת אורחים, ולא התחשב כלל במצבו הבריאותי, ולא בחום שבחוץ, ולא בשום דבר כזה או אחר, המונעו מלעשות את המצווה. ודבר זה צריך להיות נר לרגלנו, במשך כל ימי חיינו, לא להיבהל מניסיונות ומקשיים, וודאי לא לבקש אותם, אבל אם הם באים לקבל אותם בספר פנים יפות, ולשמוח עליהן כמוצא שלל רב. שהנה יכול אני להוכיח את עצמי עד כמה אני אוהב את השם יתברך, תורתו ומצוותיו. וכמאצמר הכתוב "אשרי האיש אשר ירא את ד' ובמצוותיו חפץ מאוד". וכמאמר הרמח"ל זיע"א )מסילת ישרים פרק יט'( "אך בעלי הדעה האמיתית וכו', וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו הם יותר כח להעבירם. הנה יאמץ ליבם וישמחו לראות תוקף אמונתם, כשר צבא הרשום בגבורה אשר יבחר לו תמיד במלחמה חזקה יותר להראות תוקפו בניצחונה. וכבר מורגל העניין הזה בכל אוהב בשר ודם שישמח שיזדמן לו מה שיוכל להראות בו, לאשר הוא אוהב, עד היכן מגיע עוצם אהבתי".
כמה נפלאים הם דבריו של הרמח"ל זיע"א, כמה אמיתיים וכמה מחזקים, בפרט בדור זה שאנו שרויים בו, דור עיקבתא דמשיחא, שהניסיונות בו קשיים מנשוא. וכבר אמר המהרח"ו ז"ל, שבדור עיקבתא דמשיחא, בניסיון קל שלא היה נחשב לניסיון כלל בדורות עברו, שיעמוד בו האדם בדור הזה, יכול להגיע למדרגות רמות וגבוהות שאי אפשר לתאר ולשאר. אם כן, כמה עלינו לשמוח שזכינו להיות בדור זה. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי: אשרי מי שיהיה באותו הדור. ויהי רצון שנזכה לעבוד את הקב"ה בשמחה ובמסירות נפש, אכי"ר.
