רבי אריה לוין זצ"ל כונה בפי כל : רבם של האסירים. מתוך אהבת ישראל העצומה שיקדה בו לכל יהודי ויהודי באשר הוא, מצא מסילות ללבבם של האסירים והיה מלמדם אורחות חיים ודרך מוסר. באחת השבתות כאשר שהה הצדיק בבית הכלא עם האסירים, ניגש אליו אחד האסירים ואמר לו": רבי, תדע לך שבזכותך אני לא מעשן בשבת" שאל אותו רבי אריה:
"כיצד בזכותי "? והלה השיב: "בשבת שעברה, כשהגעת לבקר אותנו, ראיתי אותך מתקרב, ובאותו רגע היתה לי ביד סיגריה דלוקה. אבל כשהבחנת בי, הסתרתי את הסיגריה מאחרי גבי.
ברכת אותי ב'שבת שלום' ולחצת את ידי, מבלי שתדע שבידי השנייה מאחורי גבי ישנה סגריה בוערת. ככל שלחצת את ידי בחמימות ובאהבה, הרגשתי איך הסיגריה צורבת לי את כל האצבעות, ומצפוני לא הניחני – כיצד אני לוחץ יד לרב, אומר :" שבת שלום", ובידי השניה מעשן בשבת?! לכן מיד לאחר שהרב הלך, הרהרתי בדבר ונשבעתי לעצמי שאני לא אעשן בשבת לעולם!!
