"וידבר ה' אל משה לאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דמתה תטמא" וכו' אומר רש"י אמר ר' שמלאי כשם שבריאתו של אדם אחר כל בהמה, חיה ועוף כך לא נתפרשה תורתו אלא אחר תורת חיה ועוף. פירוש: אחרי פרשת שמיני ששם מוזכרים כל בעלי החיים הטהורין והטמאים גם יחד, דיברה תורה ביצירתו של אדם. והדברים אומרים דרשני מה רצה רבי שמלאי לגלות לנו בזה, מה בא דבר זה ללמדנו? וודאי שר' שמלאי לא בא סתם לומר לנו דבר זה, אלא צריכים אנו לשים לבנו לדבר מאוד חשוב: בספר בראשית נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים".
ועוד נאמר בספר תהלים "אחור וקדם צרתני". ואומרים חז"ל: אחור למעשה בראשית- דהיינו שאדם הראשון נקרא אחרון למעשה בראשית, שכל בעלי חיים חיות ועופות נבראו קודם לאדם הראשון. ומדוע באמת כך היה הסדר? אומרים חז"ל ששני פירושים בעניין זה: א. שאם יבא האדם להתגאות, אומרים לו: מה תתגאה? יתוש קדמך! יתוש נברא לפניך. ב. אדם נברא אחרון כדי שיבוא לעולם מוכן, מסודר וגמור. מצינו למדים שההסבר הראשון דהיינו יתוש קדמך, מדבר על פחיתותו של האדם, ואילו ההסבר השני מדבר על גדלות האדם. דהיינו שהאדם כל כך חשוב עד שהיה צריך להיכנס לעולם מוכן ומתוקן.
אם כן קשה, מהו האדם חשוב או לא? וזה יתבאר בפסוק שהבאנו בתחילת דברינו מספר בראשית "ורדו בדגת הים" אומרים חז"ל: מה פירוש "ורדו"? שני הסברים- "ורדו" דהיינו לרדות, לשלוט. שתשלטו בדגת הים ובעוף השמים. והפירוש השני "ורדו" מלשון ירידה. תרדו מתחת לבעלי החיים, דהיינו תהיו יותר נמוכים מבעלי החיים. ובאורן של דברים כן הוא אם נתבונן נמצא שהאדם ללא כל ספק מוזכר בכל מקום כנזר הבריאה, כיצירה החשובה ביותר שיש בבריאה. ואם נתבונן זה לא כל כך מדוייק, האדם לכאורה זהו היצור הכי אומלל שיש בעולם, ולמה? כיוון שיש לו דעת והדעת הזאת הורסת לו את כל החיים.
כמו שנאמר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" כל חיינו מלאים בדאגות, פחדים, בלבולים חוסר וודאות וכו' ואילו בעלי החיים אין להם כל דאגות, שלווים הם וחיים את חייהם בשלוה. ואפילו אם לא, אינם דוגמא כיוון שאין להם דעת, חייהם הרבה פחות מורכבים מחייו של אדם בין מבחינת חיי משפחה, בין מבחינת דיור ובין מבחינת השגת מזונם. אם כן מה כל כך טוב בלהיות אדם, במה אני נזר הבריאה? הרי אני חס ושלום אומלל הבריאה. אלא וודאי שהתשובה אחת היא: תלוי מה אתה עושה עם האדם שבך, האם אתה חי רק חיי גוף כבהמה חס ושלום הרי שוודאי יתוש קדמך, ואתה פחות ממנו. אבל אם אתה חי חיי רוח, חיי טיפוח הנשמה, וודאי שעליך נאמר נזר הבריאה! ואחד כזה צריך להביא לעולם מוכן ומזומן בכל טובה. וכדברי המהר"ל מפראג זכותו יגן עלינו שאומר שלשם 'אדם' ישנם שני שרשים א. מלשון אדמה, עפר, כסות, בהמיות.
ב. 'אדם' מלשון אדמה לעליון דהיינו שאנסה כל חיי להיות דומה לעליון, דהיינו לעליונו של עולם, בבחינת ובו תדבק. וזהו מה שרבי שמלאי בא ללמדנו שצריך כל ימינו להתמיד במחשבה נפלאה זו של גדלות האדם, של גדלות הנשמה בין על עצמנו בין על חברינו וכמו שאמר רבי מאיר בעל הנס זיע"א בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם". ולא בכדי באה פרשה זו של לידתו של אדם קודם פרשת נגעים, לומר לאדם תדע לך שנגעים באים על גסות הרוח, לשון הרע וכו' אם כן מה תתגאה? הרי יתוש קדמך. שאם תתנהג בצורה לא נאותה הרי שאתה נמוך, ואם כן יתוש קדמך. ואם כן אבדת את כל גדולתך והרי אתה בעל נגעים, מצורע = מוציא רע, אתה מוציא רק את הרע שבך, שחיפשת את הרע והחסר אצל חברך.
