"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען… איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם, וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ד כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ואלה שמותם" וכו . ובהמשך הפרשה "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע", בפרשה זו אנחנו מוצאים אנשים גדולים ראשי בני ישראל ענקי רוח עד כדי כך שנבחרו בקפידא גדולה, שנאמר עליהם "על פי ה " כולם נבחרו על פי ה , שהקב"ה העיד עליהם שהם צדיקים.
אבל לצערנו כולנו יודעים מה ארע בסופם של אותם אנשים, חוץ מיהושע, וכולם שאבדו את עולמם ממש שהגיעו ח"ו לכפירה, כדברי חז"ל שאמרו "כי חזק הוא ממנו", ממנו פירשו חז"ל אפי בעל הבית אין יכול להוציא כליו, פירוש שכביכול אפי הקב"ה אינו יכול על הענקים שנמצאים בארץ ישראל ח"ו. וצריכים להבין דברים הללו, איך יתכן שאנשים כל כך גדולים נופלים כך נפילה כזו גדולה, בכדי להבין זאת אפס קצה נקדים מאמר חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", פירוש: אל תאמין בעצמך בגדולתך, ובמעשיך הטובים, ובגדולתך בתורה עד יומך האחרון. אינך יכול להיות בטוח בעצמך כי היצר הרע גדול וחזק, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ובפרט שחבורה שלימה נאגדת יחד, כמו במעשה המרגלים, וכל אחד מחזק סברתו המשובשת ביחד עם חביריו זה מתעצם ומקבל משנה תוקף להרגשת הצדק והביטחון השלם שמה שאני עושה זה הכי נכון בעולם.
כך גם אנו מוצאים לצערנו שיש אנשים שפתחו לעצמם כתות כתות וכל אחד בטוח בצדקת דרכו, וכך גם נאמר בחז"ל על ימות המשיח, שאחד הסימנים שיהיו בימות המשיח הוא, האמת תהא נעדרת, וביארו: האמת תהא נעשית עדרים עדרים, כל אחד והעדר שלו, והכת שלו, וכל אחד בטוח שהאמת נמצאת איתו, ורק איתו. וזהו העיוות הכי גדול שרק יכול להיות בעולם, אדם תמיד צריך לחשוד בעצמו ולומר אולי אני טועה, אולי דרכי מעוותת ח"ו, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות" זאת אומרת לפני אותו אדם הדרך מבחינתו, ישרה שבישרות אבל האמת שאחריתה דרכי מוות רח"ל. האדם הזה בלא יודעין צועד לקראת מותו הגשמי ח"ו, או הרוחני ח"ו. ועל זה אמרו חז"ל "אשרי אדם מפחד תמיד", דהיינו שאף פעם אינו בטוח בעצמו אלא תמיד שואל ומתייעץ ומתפלל להשי"ת שיאיר עיניו בתורתו, ויצילנו מכל מכשול וטעות ומבקש תמיד את ברכתם של הצדיקים, ושואל בעצתם.
וכך באמת נהג יהושע בן נון שהלך וביקש את ברכת משה רבינו, שלכאורה מה היה לו לחשוש, מה בעיה יש כאן לרגל את הארץ ולבוא ולהעביר מידע, מה בכך, אבל יהושע נער לא ימיש מתוך האהל, בכל דבר וענין היה מתייעץ ברבו משה רבינו ע"ה. וכך זכה לברכת משה "יה יושיעך מעצת מרגלים" כפי שאכן באמת כך היה.
ואילו כלב, רוח אחרת היתה עמו שאע"פ שלא זכה לקבל עצתו וברכתו של משרע"ה, אבל כשהרגיש שהדברים של חבריו מפעפעים בקרבו כארס של עכנאי, הלך עד חברון )שכשמה כן היא חברון מלשון התחברות( להשתטח על קברי אבות ובכה וזעק והתפלל מקירות ליבו, שבזכותם תצל מעצת מרגלים, כפי שבאמת אכן כך היה לבסוף. אלו הם שני דרכים לאדם להינצל מעצה רעה, ומדרך רעה בכל הזמנים מבריאת העולם ועד ימינו אנו ועד בכלל, "עשה לך רב והסתלק מן הספק", אמן כן יהי רצון.
