"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה ביד איתמר בן אהרון הכהן" וכו' אומר רש"י הקדוש זכותו יגן עלינו: משכן משכן רמז על משכן שנתמשכן פעמיים בעוונותיהם של ישראל. זאת אומרת שהמקדש נחרב פעמיים בעוונות ישראל.
כאן המקום לעצור ולהתבונן שתי המקדשות שחרבו בעוונות הרבים, לימדונו חז"ל, שהמקדש הראשון נחרב בשלוש עוונות החמורים עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים של כל אחד ואחד מהם בפני עצמו נאמר "ייהרג ואל יעבור" ובשלושתם היו פרוצים, ובכל זאת אחרי 70 שנה הצליחו לתקן עוונות נוראיים הללו. ואילו מקדש שני נחרב בעוון שנאת חינם. מכאן למדו חז"ל "קשה שנאת חינם כמו שלוש עבירות החמורים עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים".
והנה בעוונות הרבים כבר כמעט אלפים שנה ועדיין יושבים אנו לארץ ומקוננים על חורבן בית המקדש השני שנחרב, ועדיין לא נבנה השלישי. והשאלה הנשאלת שאלה קשה ונוקבת: איך יכול להיות שעוונות כל כך חמורים שנאמר בהם "ייהרג ואל יעבור" הצליחו לתקן בשבעים שנה ואילו שנאת חינם כמעט אלפיים שנה ועדיין לא השכלנו לתקן? אם כן מהו ההסבר בזה, מהו ההיגיון שעומד מאחרי הדברים הללו? אלא וודאי שכאשר אדם חטא בזמנו בעבודה זרה הרגיש שהוא חוטא הרגיש צער בנפשו על כך שהוא מעכב את הגאולה שהוא רשע ואשם במצב בו עם ישראל שרוי בגלות נוראה, לכן נתן בליבו לתקן ושב בתשובה, וכן בגילוי עריות וכן בשפיכות דמים.
אבל בעוונות הרבים עוון שנאת חינם אין איש שם על לב, אף אחד לא מרגיש איזה שהם נקיפות מצפון על מעשיו הרעים, באשר כל אחד בטוח בצדקת דרכו 'מה אני אשם, הוא אשם הוא לא בסדר!' לכל אחד יש מאה וחמישים טעמים לטהר את השרץ, את הגזל והאונאה, הגניבה והריבית, הלבנת הפנים והעיכוב של שכר שכיר שבידו בבחינת "אם ראית הגנב ותירץ עמו" שכל גנב וגנב תירוצו עמו.
ועל זה כועס השם יתברך ביותר, ועל זה נאמר "ולירושלים אמרת לה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי". כשאדם חוטא ומכיר בחטא זה מצב טוב למה? כיון שיודע שהוא לא בסדר ויש סיכוי שיחזור בו מטעותו. אבל כשאדם בטוח בצדקת דרכו אוי ואבוי נורא ואיום, עליו נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" שאול המלך שחטא וניסה לכסות את עצמו ולומר לשמואל הנביא "הקימותי את דבר ה'" הפסיד את המלוכה ואילו דוד המלך, שנכשל בחטא של בת שבע, מיד ענה ואמר "חטאתי!" אמר לו נתן הנביא: "גם ה' העביר חטאתך, לא תמות" ונשאר במלכותו ונתקבלה תשובתו. כמה עלינו להפנים את הדברים ולתקן את הדברים שבין אדם לחברו להשיב הגזילה ולבקש מחילה.
הנה אנו עומדים עכשיו לפני יום גדול נורא ועצום, יום הפורים שעליו אמר רבינו האר"י ז"ל שיום הכיפורים= כ-פורים, שפורים יותר גדול מיום הכיפורים במעלתו. אחת המצוות החשובות של יום הפורים היא מצוות משלוח המנות שמרבה אהבה ואחווה שלום ורעות בין איש לרעהו ואישה לרעותה ומה באמת נדרש מאיתנו: "ושלחו מנות לאין נכון לו", לשלוח המנות למישהו שאני לא נכון איתו, דהיינו לא מסתדר איתו, אנחנו בסכסוך.
דווקא לו נשלח כדי להרבות אחווה ורעות. לא למישהו שממילא אנחנו אוהבים. כן גם זה בסדר וודאי להרבות שלום ורעות, אבל עיקר העיקרים הוא לתקן את הלשון הרע של המן ישנו עם אחד 'מפוזר ומפורד' שאמר שאנו מפורדים חס ושלום. כך ורק כך נזכה לתקן על ידי שנשבר את מידותינו הרעות ונעביר על מידותינו, נזכה לבניין בית המקדש השלישי שיבנה ויכונן במהרה בימנו אכי"ר
