במאמר הקודם למדו שהטענה כלפי ילדים שהם סגורים לא תמיד נכונה כי לפעמים אנחנו בהתנהגות לא אחראית גורמים להם להסגר, ולכן אינם פתוחים ומספרים לנו מה שעל ליבם.
כעת נטפל בבעיית הסגירות ונשאל – איך אפשר לפתוח אותם ולדובב אותם לספר לנו מה עובר עליהם במשך היום או לגלות לנו מצוקות בהם הם נמצאים.
פתרון א') הדבר ידוע שכאשר פסיכולוג מדבר עם המטופל הוא בדרך כלל משכיב אותו על המיטה ומשוחח איתו ורושם כל תגובה ותשובה שלו. מפני מה המטופל שוכב?
עובדה מעניינת הוא שכאשר האדם שוכב עולות לו כל המחשבות והמאורעות שעברו עליו במהלך היום.
הדבר קורה גם בענין הזוגיות שהאשה נזכרת בכל הדברים שאירעו באותו היום, ודוקא במצב שכיבה אז היא רוצה לספר לבעלה והוא כבר לא כאן אלא הוא נרדם…
הורים יקרים, אפשר לנסות שיטה זו גם בענין הילדים. כשרוצים לשמוע מה עבר עליהם במשך היום או לגלות מצוקות, עדיף לדבר איתם לפני השינה כשהם שוכבים במיטה. לדבר איתם בנחת, לספר להם סיפורים ותוך כדי כך לשאול אותם – איך היה היום? נהניתם בבית הספר? וכד'
אתם תיווכחו שהילדים לפתע נפתחים ומספרים הרבה דברים שלא היו מספרים ואומרים לנו במשך היום. בהזדמנות זאת, כדאי לגרות את שכלם ואת רצונם לספר על ידי סיפור שאנחנו ההורים נמציא על "מצוקה" כביכול צשיש לנו ואנו משתפים אותם, ואז הילד יחשוב בליבו – אם צאמא מספרת לי את הצרות שלה אז למה שאני לא יספר לה את הצרות שלי?
זאת ועוד, לספר סיפור על ילד אחר בתורת משל ולשאול את הילד שלנו – מה היית עושה במקומי? ודרך התשובות נוכל לקבל עוד מידע שרצינו לדעת.
