פעם בעת שהתגורר מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בתל אביב בשדרות רוטשילד, כבה אור החשמל בחדרו, ויצא למרפסת ולמד לאור החשמל שבעמוד החשמל הקבוע ברחוב. והעיד שכן ירא שמים, שהתגורר מעבר למדרכה ממול ביתו של מרן, שראהו עומד רכון על הספר במשך מספר שעות, וכאשר התעורר השכן להתפלל ותיקין, מצא את מרן עדיין באותה תנוחה ובעומק העיון בספר שבידו, שכן ביקש לנצל כל רגע ורגע.
באחד הבקרים התעורר מרן, ושלא כמנהגו מיד נטל ידיו ובירך ברכות התורה, ומיהר לספרייה לעיין בשו"ת הריב"ש. לשאלת בנו הרב יעקב יוסף זצ"ל על מה ולמה מיהר עם הקיצו לעיין בשו"ת הריב"ש, סירב להשיב, לאחר הפצרות סיפר, כי בלילה התקשה בדברי הריב"ש וראה סתירה בדבריו, ועלה בדעתו ליישב כך וכך את דברי הריב"ש. וכאשר עלה על יצועו בא אליו בחלום הריב"ש, כאשר זקנו יורד על מידותיו, ואמר לו: "אני רבי יצחק בר ששת, תנוח דעתך, שיישבת את הקושיה" וראה, שאכן דברי הריב"ש מיושבים היטב.
עד כמה רבותינו המיתו עצמם על לימוד התורה הקדושה – זאת לא ניתן לתאר ולשער. להלן סיפור מופלא, שבו ניתן ללמוד מעט על שקידתם המופלאה של רבותינו: באחד הימים, הוזמן מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל לחתונת בנו של ידידו, הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, בין המוזמנים נוכח גם הרב מאיר בראנדסופר זצוק"ל, אב"ד "העדה החרדית", רבינו המתין לעריכת החופה, ומשום מה היו עיכובים. בראות רבינו ,שהחופה מתעכבת, חפץ ללכת. אמר לו הרב בראנדסופר : "אם כבודו חושש מביטול תורה, הבה ונלמד יחד, כעת אנו בחתונה של 'אבא שאול', בוא נצטט את האימרות של 'אבא שאול' המופיעים בש"ס על הסדר", וכך עשו, אימרה אחר אימרה, רבינו אומר אימרה, ואחריו ממשיך הרב בראנדסופר את האימרה הבאה, כך במשך כעשרים דקות, עד שהרב ברנאדסופר אמר אימרה, ובא רבינו לומר את האימרה הבאה.
אז עצר אותו הרב בראנדסופר ואמר לו, שהוא דילג על אימרה אחת. אמר לו רבינו: "מחילה מכבודו, אבל המהרש"א אומר שם על המקום, שזהו לא אבא שאול המצוי בש"ס אלא 'אבא שאול בן בטנית' ולכן דילגתי…
(פניני עין חמד)
