לפני כמה אלפי שנים התחילו להרכיב פאזל, פאזל ענקי בגודלו המורכב מהמון חלקיקים קטנטנים. כל דור חושב שהוא יסיים את הפאזל, כל אדם בכל דור חושב שהוא מרכיב כמה חתיכות. כל חתיכה נראית אמיתית בצבעה ובגודלה, כל חתיכה מראה לך איך לחבר אותה לחתיכה שהיא רוצה להיות קרובה אליה, אבל תמיד מתעתעת השאלה האם זה טוב בשבילה, האם המקום הזה הוא האמיתי עבורה.
כי חתיכות בפאזל הזה לרוב משקרות. לפעמים הפאזל הופך לתלת מימד ומרגיש כל כך אמיתי. לעיתים אדם מרכיב את הפאזל וטועה ואז החתיכה חוזרת אליו שוב ושוב עד שירכיבו אותה במקום הנכון.
ישנם פעמים שהאדם צודק ומרכיב את החתיכה במקום המתאים לה. ישנם שזוכים ומלמדים אחרים כיצד להשתמש בפאזל, וישנם אחרים, עוד יותר מסכנים, שפשוט לא רואים את הפאזל.
הם נקראים עיוורים בשפת המשחק. הם פשוט אינם רואים שיש פאזל ושיש מרכיב ושיש חתיכות. הם מאמינים שאלו הם החיים שלהם, ומנסים ומרכיבים חתיכות פאזל במקומות מוטעים וכך ממשיכים את חייהם. עצובים אך חיים.
אז האמת היא שהמרכיב האמיתי והיחיד של הפאזל יכול להיות רק זה שהיה בתחילתו ורואה את סופו.
רק מי שברא את הפאזל ראה את התמונה שאמורה להתקבל בסוף. רק הוא ידע לאן כל חלק שייך. הדור שלנו הגיע בסוף הפאזל. לפי ניסיונם של המשתתפים במשחק- הפתרון הוא פשוט להבין שאת לא יודעת כלום. לא לצפות להבין כל חתיכה וחתיכה מהפאזל, אנו לא באמת מבינות איזה צבע צריך להיות קרוב ואיזה צורה צריכה להתחבר. מרוב שהחלקים קטנים והפאזל גדול עדיף פשוט לא לגעת.
מה שנחבר יכול להרוס, גם אם נראה מאוד דומה רוב הסיכויים שלא נקלע. רק מי שרואה את הפאזל בכללותו יכול לחבר. אנחנו רואים רק את החלקים הקרובים אלינו. רק את הסביבה שלנו. ולכן נודה שלא להבין כלום זו גדולה וענווה. זאת לא בושה. אנו רחוקות מלדעת משהו. הדבר היחיד שאנו יודעות זה שבורא הפאזל הוא זה שמרכיב אותו, ומיהו? הקדוש ברוך הוא, הגדול והנורא שיש לו את כל הכלים עבור כולם.
והוא הוא אבא שלנו ומנהל את העולם וכל מה שהוא עושה זה לטובה. לאט לאט גם לומדים להוריד ללב, "וידעת היום והשבת אל לבבך" את מה שיודעות (או רוצות לדעת) בראש להוריד ללב, להרגשה. שגם נרגיש שהכל לטובה, לא רק נדע.
צריך לדעת שאני לא יודעת כלום ולאחר מכן להרגיש שאני לא יודעת כלום. ואז מה יוצא? שמשליכים הכל על ה'. כי רק הוא יודע. בשעת ניסיון הראש יודע והלב מרגיש שאני לא יכולה לפתור את הבעיה, ואז על מי נשענים? מיהו זה הגדול, הגיבור, והנורא שמסדר את כל סדרי בראשית והוא זה שברא את חלקיקי הפאזל הקטנטנים והוא זה שכל ברגע ורגע מרכיב עוד חלק ועוד חלק, בלי לפגוע בשום חלק.
אלא רק מרכיב אותם לפי המגרעות והתוספות שלהם, כל חלק היכן שמתאים לו בדיוק כי אם לא – הוא לא יתחבר לחתיכה שלו בצורה מושלמת. ואתן יודעות מה? יש לו ניסיון רב, הוא אף פעם לא התבלבל והרכיב חתיכה במקום לא לה.
אנו נשענות רק עליו בשמחה ובטוב לבב מתוך תמימות ופשטות שרק הוא יודע. וזו דרך ההצלחה במשחק הפאזל, לא לעשות כלום. לתת לבורא עולם לעשות את הכל, אנחנו פשוט צריכות לדעת שאנחנו לא יודעות ולהשליך על הקב"ה את העשייה.
