לעיתים אנו נוטים להאשים את זולתנו מבלי לקבל על עצמנו אחריות על הדבר. על העובדה, כי רבותינו תמיד ידעו להתבונן בטוב הזולת, בחסרון עצמם, על כך יעיד הסיפור הבא, שאותו סיפר נכדו של רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא על סבו
הצדיק: באחד הימים סבי הלך לסדר עניין כלשהו, והתלווה אליו תלמיד. כשהגיעו לפינת הרחוב, הגיעה מן הצד השני, אשה צעירה עם עגלה ותינוק בתוכה, ומרוב מהירות ובהלה כמעט דרסה את רבי אייזיק. האשה נבהלה מאד, ומרוב לחץ ובלבול לא התנצלה בפני רבינו ועזבה מיד את המקום במהירות רבה.
למראה המקרה הגיב אותו הבחור, שהתלווה אל רבינו, ואמר "היא חושבת לה שזה רשות היחיד, ברשות הרבים אסור לרוץ ככה" והוסיף עוד כהנה וכהנה האשמות שונות ומשונות. כשסיים את דבריו וטענותיו, אמר לו רבי אייזיק: אני מדבר אל עצמי, אבל אם אתה רוצה תוכל להקשיב. אני חושב, מה עשיתי היום בשביל עצמי, ומה עשיתי בשביל אחרים. קמתי בבוקר – הרי זה בשביל עצמי, וכי אָשאר כל היום במיטה !? התלבשתי – לצורך עצמי, כדי שלי לא יהיה קר. הלכתי להתפלל – כי יש לי כמה דברים לבקש מהקב"ה. אחרי התפילה אכלתי ארוחת בוקר – כדי שלא אהיה רעב. ישבתי ללמוד קצת גמרא – כי אם לא אלמד, כיצד תראה הצורה היהודית שלי. ועכשיו הלכתי לסדר איזה עניין עבור עצמי בלבד. כך הגיעה לה השעה אחת עשרה בבוקר, ואני עדיין לא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר, הכל בשביל עצמי.
לעומת זאת, האשה הצעירה לא ישנה כל הלילה כדי לטפל בתינוק שלה. כשסוף סוף נרדמה – קמה בבהלה בשש וחצי, שלחה את בעלה להתפלל במניין, ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית לקראת בית הספר, הכינה סנדוויצ'ים, העירה את הילדים, הלבישה את זה, רחצה את זה, ומצאה את נעליו של השלישי…
כשסוף סוף התרוקן הבית, נעמדה להכין משהו לארוחת הצהרים, שיהיה לילדים אוכל מוכן וחם ברגע שיחזרו הביתה, ועכשיו רצה לשים את הילד אצל הבייביסיטר, כי יש לה מילוי מקום בבית ספר, בשביל להביא כמה פרוטות הביתה כדי שתוכל לקנות להם אוכל ושאר דברים. אני שלא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר, יכול לומר לה מוסר, כשעדיין לא עשתה היום שום דבר בשביל עצמה ?!
(עין חמד)
