במאמר הקודם למדנו שני שלבים בבלימת החוצפה שנעשית על ידי הוראה חד משמעית:
א. לדבר בגובה העיניים.
ב. טון דיבור חד משמעי.
כעת נלמד שלב ג' – לא לאיים! כאשר רוצים לחנך ילדים פעולת האיום לא תשיג כלום ואולי אפילו תוצאות הפוכות.
כאשר מאימים מעמידים לפני הילד שתי אפשרויות ונותנים לו בחירה. במצב כזה הוא עלול לבחור באפשרות שבה אנו לא מעוניינים ואז אין כבר מה לעשות.
לדוגמא: הילד שוכב במיטה ולא רוצה לישון. האבא מגיע לחדר ואומר לו: "אתה יושן או לא?…" כבר כאן ישנה טעות, מה פירוש המילים – "או לא"? וכי יש מצב שהוא לא יישן? זאת ועוד, הילד מבין שיש שתי אופציות – לישון או לא לישון. ואז האבא ממשיך: "אם תישן תקבל ממתק, ואם לא תישן תפסיד" כאן כבר הילד רואה שתי אפשרויות ברורות.
אם ישנים מקבלים ואם לא, מפסידים.
ואני שואל את האבא: במה אתה מעונין שהוא ישן ויקבל או לא ישן ויפסיד, מי מכריח אותך לפתוח אופציה שבה אתה לא מעונין??? ומה נעשה אם הילד יבחר בלא לישון ולהפסיד? ואם הילד יבחר לא לישון והאבא יעניש אותו בעונש נוסף הרי זה עוול!
כי ההסכם היה שאם לא ישנים מפסידים ולא עוד עונש. גם אמא שאומרת לילד בארוחת ערב "אם לא תאכל יבוא שוטר…" והילד לא אכל ולא בא השוטר. כאן יש שני הפסדים:
א. הילד בסוף לא אכל. ב. הוא למד מאימא לשקר. היא הבטיחה שיבא שוטר והוא לא בא!
הרי לפנינו שגיאה בחינוך שנובעת מחוסר הדרכה. לכן הורים יקרים להשתדל להפסיק עם מתן האיומים כי הם לא מועילים ואפילו מקלקלים. אחרי שלמדנו את שלושת השלבים בהוראה מפעילה: לדבר בגובה העיניים, טון דיבור חד משמעי, לא לאיים.
במאמר הבא נלמד בעז"ה איך מיישמים זאת כאשר הילד מתחצף ומתריס כנגד ההורים.
