כדי לבלום חוצפה שכבר נאמרה כלפינו עלינו לפעול במהירות ולא לשתוק, אם לא נענה למתחצף הדבר יתפרש כהסכמה עם מה שנעשה. לכן, עלינו לעצור זאת ע"י אמירת פקודה חד משמעית.
לשם כך עלינו לשמור על ג' כללים:
א. לדבר "בגובה העיניים" . כלומר: לאמר מילים פשוטות וברורות שהילד יבין. לא מילים מסובכות, לא מופשטות, לא כלליות אלא – ממוקדות! למשל – אם הילד היכה את אחיו, לא לומר לו: "תפסיק להיות אלים"! מה זה אלים? ילד לא מבין מילה כזו. או לאמר לו": תחדל לעשות פרובוקציות…" אלא צריך לומר לילד –"אל תרביץ לאחיך!" מילים ברורות!
דוגמא נוספת" :לא לומר לו תהיה ילד טוב!" ואנחנו שואלים מה זה ילד טוב??? כל הורה יתן לזה פרשנות אחרת לפי בעיותיו עם ילדיו. אלא צריך לומר לו באופן ממוקד: "אל תרביץ, תפסיק לצבות, אסור לקלל" . ולא מילים כלליות.
ב. טון דיבור חד משמעי. כלומר: לא מתנצל, לא מבקש, לא מתחנחן אלא – פוקד! לדוגמא: הילד קילל – לא לומר לו: "אני מבקשת ממך לדבר יפה…" והילד יגיד לעצמו: בקשתך לא נענתה… מילד שמקלל לא מבקשים אלא פוקדים!
רוצים שהוא ישן – לא לומר לו "תלך לישון" בלשון תחנונים. אלא בטון חד משמעי. רוצים שהוא יעלה הביתה – לא לומר לו:"נו תעלה כבר…" אלא "תעלה מיד!" הילדים בוחנים מאד את טון הדיבור ולפי זה מחליטים אם לבצע או לא.
דוגמא לכך: השכיבה בלילה לישון, ולהעירם בבוקר. בלילה, אין שעת אפס מוגדרת, אין הסעה שנפספס, וגם אין צלצול של ביה"ס. לכן המנגינה שלנו בדיבור מורגשת ולפעמים לוקח שעתיים להשכיב אותם לישון. לעומת זאת, בבוקר ההסעה תברח, הילד יאחר, נקבל טלפון מהמנהל… אז הטונים הם כ"כ ברורים עד שתוך רבע שעה, הילד כבר על הרגלים לבוש עם תיק והולך לבד… איך יתכן שלפני רבע שעה הוא ישן ופתאום הוא צועד לביה"ס? התשובה היא בבוקר הטונים והמנגינה הם ברורים לחלוטין ולכן הם הפעילו אותו לבצע את המשימה.
