כל גבר מטבעו מרגיש שהוא המנהיג של הבית. הרגשה זו נובעת מעצם בריאתו, כמו שלמדנו קודם" – וְהוּא יִמְשָׁל בךְ". ומכיוון שהוא הקפטן בבית והוא מרגיש בעל הבית, צריך להזהר מאד שלא לפגוע לו בתחושה זו. כשפוגעים לו בתחושה זו, הוא עלול לאבד שליטה על הגה ההנהגה.
וכשלוקחים לגבר את המושכות מן הידיים הוא מרגיש חסר אונים, חולשה נפשית ולפעמים אפילו מיותר. אחד מהגורמים להרס הדימוי העצמי שלו הוא – שלא ממלאים את בקשותיו. ההרגשה של "הוּא אמַר וַיֶּהִי" נוסכת בו תחושת בטחון ונותנת לו כח לתפקד כמנהיג של הבית, דבר שבריא מאד לחיי המשפחה ולתדמיתו כאבא, כבעל וכמורה דרך. לכן גברת, תשתדלי מאד למלא את רצונותיו ולא להתעלם מבקשותיו.
לצערי הרב ישנן נשים רבות שלא רגישות לעובדה זאת ושוברות לו את המילה. הוא טרם ביקש דבר כלשהו, וכבר מרחוק היא עושה לו תנועות עם האצבע – לא, לא, לאאאא… ישנן נשים ששוברות לו את המילה באופן שיטתי.
לכן טוב שאשה תהיה כנועה, ולא תמרוד בבקשות בעלה אפילו שהן לא כל כך נראות לה. לא כל בקשה שהבעל מבקש, צריכה חקירה ודרישה מהיכן היא נובעת, איזה חסכים היו לו בילדותו או איזה שריטות הוא נושא איתו. עצם זה שהוא ביקש, כבר מחייב את קיום רצונו, ובפרט כשזה עושה לו נחת רוח. כמובן שאם הבעל דורש לעשות דברים לא סבירים או שהם נגד כל החוקים והמוסכמות או תובע לעשות דברים מסוכנים, אז אסור לשמוע בקולו. אמרו חז"ל: "אין לך אשה כשרה בנשים אלא זו העושה את רצון בעלה"!
חז"ל נתנו ציון מעולה וקראו 'כְשֵׁרה' לזאת ששומעת בקול בעלה וממלאת את רצונו. הם לא אמרו שאשה כשרה היא זו שמתנדבת בארגוני חסד או שמתפללת כל היום, אלא זו שעושה נחת רוח לבעלה.
