כשלונות מביאים את האדם לעצור ולחשוב איפה טעה, להסיק מסקנות ולתקן. זה נכון לאדם יחיד וגם לקבוצה. דוגמה לכך היא ממשלה, כשקורה משהו במדינה, טעות כלשהי, ממנים ועדת חקירה, שתפקידה לבדוק איפה הכישלון, מה הטעות שנעשתה, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות. לעיתים ניתן לראות, שהמסקנות כל כך פשוטות וברורות, שלא ברור איך לא נהגו לפיהן לפני שקרתה הטעות. הסיבה לכך היא, שלרוב, כישלון גורם למחשבה, להתבוננות. כלומר, יש ירידה לצורך עלייה. נאמר, שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם (גיטין נג).
גם בנישואין זה כך. במהלך הנישואין לומדים את בן/ת הזוג, ממה הוא/היא נפגעים, ולומדים לא לחזור על טעויות.
בנישואין, בני הזוג נוטים לא להתנצל על טעויות שעשו, למרות שהם בטוחים שהודו. מכאן נוצר מצב שכל אחד מתבצר בעמדתו. כשאחד מבני הזוג טועה, ולא מתנצל על כך, לפעמים חוסר ההתנצלות חמור יותר מהפגיעה עצמה, מאחר והצד הנפגש מרגיש וחושב, שאם לא בן/ת הזוג לא התנצלו בפניו, משמע שהתכוונו לפגוע, וזה מחמיר את המצב. אי התנצלות חמור יותר מהפגיעה.
על ההתנצלות להיות בהתאם לעוצמת הפגיעה
בדרך כלל, גם אדם שמתנצל על טעותו, אינו עושה זאת בעוצמה הראוייה. אם נמשיל את הפגיעה ליצירת חור אצל בן/ת הזוג, וההתנצלות הינה סגירת החור, על האדם המתנצל להקפיד, שהחור ייסגר הרמטית עם ההתנצלות שלו. אם החור לא נסגר הרמטית, זה כאילו שלא התנצל כלל!
ישנם מקרים, שבהם גם אם מי מבני הזוג התנצל, הוא "האשים" את הצד השני כשותף בטעות, ומאחר שהצד השני כלל לא מודע לזה שיש לו חלק באשמה, הוא לא מרגיש שהתנצלו בפניו, וזה משאיר את הבעיה בעינה. מקרה נוסף הוא, שהמתנצל עושה זאת "בעדינות", ברפיון. לדוגמה: זוג שהגיע ליועץ נישואין, והבעל טען שהוא יודע לבקש סליחה כשצריך. האישה הביטה בו ולא הבינה כיצד הוא אומר זאת, מכיוון שגם כשהוא מתנצל הוא עושה זאת בפיזור נפש, ומבחינתו הוא התנצל, אך היא לא הרגישה זאת כלל.
דוגמה הפוכה, כשאישה מרגישה שהתנצלה בפני בעלה על ידי שבישלה לו מאכל שהוא אוהב, והוא לא הבין כלל שהיא התנצלה. כלומר, כשאדם מצפה להתנצלות, הוא רוצה לשמוע אותה.
| כשהשני מבקש סליחה,הוא בעצם מקטין את עצמו .הצד השני צריך לדאוג לשבח אותו ולעודד אותו ולומר לו :"כל הכבוד לך אני לא יודע אם הייתי מסוגל לעשות זאת".בכך הוא בעצם מגדיל אותו חזרה,וממילא מבקש הסליחה לא יירתע לעתיד לבקש שוב סליחה אם ויצטרך . |
מה מונע מאיתנו להתנצל?
- תחרות בין בני זוג – אם ביקשתי סליחה, לפעמים זה מתפרש הודאה בכישלון בתחרות בין בני הזוג, ולאדם קשה להודות בכישלון.
- קושי לפרגן לאחר – כשמבקשים סליחה ממישהו זה גורם לו להרגיש טוב, ולא תמיד נוח לי לפרגן לבן/ת הזוג שלי. לא נוח לי שהוא ירגיש שהוא צדיק ואפילו לא לרגע אחד.
- להזדרז לבקש סליחה – לא תמיד מבקשים סליחה מיד לאחר הריב או הפגיעה, וזה מעכיר את האווירה, הריב מתפתח לתחומים נוספים ולשני בני הזוג יש מטען על השני. הפוגע מרגיש שאולי עליו לבקש סליחה, אבל מייד עולות לו מחשבות, שאם הוא יתנצל ראשון, המשמעות היא שהוא האשם הבלעדי בריב האחרון, ושכל המשפחה למעשה סבלה בגללו. זה מונע ממנו להתנצל ראשון. לכן צריך להזדרז לבקש סליחה כמה שיותר מהר.
- לא ראינו את ההורים שלנו מתנצלים אחד בפני השני – התנהגות של גבר זה לא לבקש סליחה (גם לא מהילד). אם אנו רוצים שהילדים יידעו לבקש סליחה, עלינו לבקש סליחה מהם כשצריך. זה לא יפחית את מעמדנו בעיניהם.
יש לעודד את הפוגע להתנצל על טעותו. כלומר, כשהפוגע מתנצל, לעודד אותו, לומר לו "כל הכבוד", להודות לו על שהתנצל וכו'. זאת על מנת, שבעתיד, יידע שאם צריך להתנצל, הוא לא יירתע.
לסיכום, יש לזכור: "הכישלון לא נבע מרוע לב, אלא מחוסר מודעות".
(חלק מהסיפורים הינם סיפורים ששמעתי מהרב שמחה כהן)
