בליקוטי מוהר״ן לרבי נחמן מברסלב ע״ה, מאריך הרבה מאוד בשבח מעלת השמחה, ובין דבריו הרבים בעניין זה, הוא כותב (תניינא תורה עח ד"ה והכלל) ״אין יאוש בעולם כלל״, איך יהודי, שיש לו את האבא הגדול בהיסטוריה יכול לבוא לידי ייאוש? ועוד כתב, שאדם שזוכה לשמחה, אזי השם יתברך שומר אותו שלא יפגום בקדושתו כלל, ומחמת השמחה נפתח ליבו של האדם לעבודת בוראו. ועוד אמר לתלמידיו בזו הלשון, ״אם הייתם שמחים, היה טובה גדולה לעולם״, ולכן ציוה את אנשי שלומו להיות תמיד בשמחה, כדי להשפיע שפע טובה וברכה על העולם. לקראת מי יצא הקב"ה? ונסיים חלק זה במאמר מדהים ביותר מדברי חז״ל במסכת דרך ארץ (זוטא פ"ג מ"ב): ״אמר הקדוש ברוך הוא, אם עשית דברי "בשמחה", פמליא שלי יצא לשומרך בדרך, ואף אני אצא לקראתך, ואומר לך בואך לשלום״.
מהי השמחה? אדם שלומד נהיגה כבר זמן רב, וניגש למבחן המעשי, ויום לאחר המבחן מודיע לו המורה נהיגה שהוא עבר בהצלחה את הטסט, ניגש מיד למשרד הרישוי לקבל את רישיונו. ברגע שהנהג מקבל את הבשורה, הרי הוא מרגיש שמחה גדולה בליבו, שבאה לו כתוצאה מסיפוק, אחרי שציפה לרגע זה, והרגע הגיע, מיד מרגיש תחושת סיפוק לקבל את מה שהוא רצה, וזוהי שמחה שבלב. כך יהיה עם אדם שציפה זמן רב למצוא את בת זוגו, ולאחר שעמד ביעדים שהציב לעצמו, מתמלא הוא בשמחה, שהיא בעצם תחושת סיפוק. כך ירגיש גם יהודי שחיכה שנים רבות להיפקד בבנים או בנות, וכשהשם זיכה אותו, מתמלא הוא בתחושת סיפוק ׳יש לי ילדים׳! וככל שהדבר חשוב יותר, כך תגבר הרגשת הסיפוק והשמחה.
אדם שמרגיש מסופק ממה שיש לו בחייו, הוא אדם שמח. ולעומתו, אדם שלא מרגיש מסופק מעצמו, הוא אדם עצוב, אם מסתכל על עצמו במראה, ואינו מרוצה ממה שהוא רואה, הרי שבכל פעם שיראה את עצמו במראה, ירגיש עצב קל בליבו, וכן אם אינו מרוצה מדירתו, בכל פעם שיכנס אליה, שוב יכנס העצב בליבו. יהודי שמצפה שילדיו יהיו יפים וחכמים, אם לא זכה בזה, והתאכזב, הרי שאינו מרוצה ממה שקיבל מאת השם יתברך, ובכל פעם שיראה אותם, במקום שתכנס שמחה בליבו על המתנה שקיבל בחינם מאת הבורא יתברך, שוב יכנס העצב בליבו. כך גם גבר או אישה, שהתחתנו ואינם מרוצים מהזיווג שנתן להם השם יתברך, אין שום ספק שהשמחה לא תשרה בליבם, מפני שבכל ויכוח או חוסר הסכמה, מיד תתעורר בליבם הרגשת חוסר הסיפוק ואחריה העצבות. מיהו השמח? אם נתבונן בכל חלקי החיים, נמצא שהשמח, הוא האדם שאין לו ציפיות מיוחדות, ואינו חושב שמגיע לו דבר, ולכן הוא מרגיש שכל דבר שמקבל הוא בגדר מתנת חינם, ושמח בה, ואילו האדם העצב הוא חושב שמגיע לו דברים מסוימים ברמה מסוימת, וכשאינו מקבל את מה שחושב שמגיע לו, מרגיש חוסר סיפוק.
נביא כדוגמא אישה שהיא גננת במקצועה, וחושבת שלגננת ברמתה, מגיע לנהל גן עם רצפה יפה, עשויה קרמיקה משובחת, ועם משחקים חדישים, וכמובן, משכורת מכובדת, והנה לאחר שחיפשה גן שמתאים לתנאים שלה, מצאה כי אין כרגע גן שכזה, ולכן התפשרה על גן פשוט יותר עם רצפה ישנה, ומשחקים מיושנים, ומשכורת נמוכה ממה שציפתה, אתם ודאי מבינים שהיא לא תהיה שמחה במהלך עבודתה, וכל רגע שתהיה שם תרגיש כ״כפרת עוונות״ מתמשכת.
לעומתה – גננת שמרגישה שיש לה "זכות" לחנך ילדי ישראל, ואינה חושבת שמגיע לה דבר, ואדרבה, מרגישה היא שמנהלי הגן עושים איתה חסד בזה שמעסיקים אותה, ועוד שעוזרים לה בפרנסתה, וכשתגיע לגן עם המרצפות הישנות והשכר בדיוק כמו הקודמת וכו׳, תרגיש תחושת סיפוק ושמחה, ותרים עיניה לבורא יתברך בתפילת תודה, על שהשיגה עבודה בחינוך ילדי ישראל. נמצאנו למדים מדברים אלו, ששתי נשים עובדות באותה עבודה בדיוק, האחת מרגישה שעושה טובה להנהלה ולילדים שהיא עובדת שם, ובכל יום מחכה להזדמנות לברוח משם. ולעומתה השניה מגיעה נרגשת לעבודה, כשפיה מהלל ומשבח להשם יתברך על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקה, גם לחנך ילדי ישראל, וגם לפרנס את ביתה בכבוד.
