לפני עשרים וחמש שנה עברתי תאונת דרכים. התרסקה לי ברך שמאל. זה כאב לי מאד. מאז התרגלתי לדדות על רגל ימין. עד שבשעה טובה ומוצלחת, ובסימן טוב ובמזל טוב, התחילה לכאוב לי גם הברך הימנית. כשהייתי עולה במדרגות, הייתי מדדה על רגל ימין לעזור לרגל שמאל. ואז פתאום אני נזכר שגם ברך ימין כואבת, אין לי על מה לדדות. שתי הרגליים כואבות. תמיד החשבתי את הכאבים שלי בברך ככפרת עוונות. כנראה עשיתי כמה עבירות, אז הקב"ה הביא לי כאבים בברך לכפר על העוונות.
עד שראיתי את דברי רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, בספר פתחי חכמה קל"ח (ע' בפתח ב ובפתח ל): "ויקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם ולַחשֶׁךְ קָרָא לָילָה ויהִי עֶרֶב ויהִי בקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), הקב"ה ברא את העולם שלפני האור של הבוקר, לפני הזריחה הגדולה – יש חושך, לילה. היום מתחיל רק כשיש חושך לפניו. כי כך גזרה חוכמתו העליונה של הבורא יתברך, שלפני שיקבל האדם את האור הגדול – יש לו לעמוד בחושך, לראות אם גם כשהכל חשוך בעיניו של האדם הוא משבח ומודה לה' יתברך או ח"ו מפקפק אחריו.
לפני שבורא עולם נותן לך משהו טוב, הוא נותן לך משהו קצת פחות טוב, הוא נותן לך מבחן לראות אם מגיע לך טוב. קודם האור יבוא החושך. וכתוב (שמות כז, כ): "ויקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זית זךְ כָּתית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נר תָּמִיד" פירוש, שיאמין באמונה שלימה שכל הכתיתה הוא למאור, כי אין אור בא אלא מתוך חושך, ורק על ידי החושך זוכים לאור גדול, לגאולה האמתית. אז הבנתי, כי יכול להיות שעל כל כאב בברך, הקב"ה הוסיף לי עוד תלמיד בכולל.
כואב – עוד אברך ב"יביע אומר", עוד יהודי לומד תורה, עוד יהודי חזר בתשובה. ראה הקב"ה שאין מקום בברך שמאל, העביר את זה לברך ימין. נכון, קצת כואבת לי הברך, אבל אני אומר תודה רבה לקב"ה, והקב"ה שולח לי מתנות, עוד אברך ביביע אומר, עוד זיכוי הרבים.
כי "אין דבר רע יורד מן השמיים" (בראשית רבה פרשה נא סי' ג). "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת והַטֹוב" (איכה ג, לח). הרע הוא כסא והכנה לטוב. ואז מה קורה? כשאני שם לב שכבר לא כואבת לי הברך, אני אומר: "מה קרה?" פתאום האדם הופך את הכאב שלו למקור של שמחה, כי הוא יודע שהברך הזאת שכואבת לו זה על ידי בורא עולם. וזה לטובתו. כי לפני האור הגדול, לפני אין סוף של אור האלוקות, של חסד ורחמים אין סופיים, רוצה בורא עולם לתת לך חושך, לפני האור יש קצת חושך, אל תפחדו מהחושך, החושך עובר, בסוף מגיע האור הגדול.
רק שנדע להודות, לומר לבורא עולם: "תודה רבה! תודה רבה על החיים שיש לנו, תודה רבה על התורה שיש לנו, תודה רבה על הרבנים שיש לנו, תודה רבה על העם הכי נפלא בעולם – עם ישראל, תודה רבה על הכל". "ויהִי עֶרֶב ויהִי בּקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה), הערב הוא קודם הבוקר, והלילה קודם ליום, והיום הולך אחרי הלילה, שמתוך התהו ובהו אנו באים לידי אורה. "לב טהור ברא לנו אלהים", כי כפי טהרת הלב נוכל להשיב אל לבנו את כל הטובות שעושה עמנו בורא עולם, ותתחזק בליבנו האמונה הטהורה, ואורו הגדול יאיר את הסתר תקופתנו, ויקרב את הגאולה. "והָיה לְעֵת עֶרֶב יהְיה אוֹר" (זכריה יד, ז), אין והיה אלא לשון שמחה (בראשית רבה פרשה מב סי' ג), שאם גם בעת ערב, בזמן שנראה לנו שהקב"ה מסתתר מאיתנו, אנו שרויים בשמחה, אזי מובטח לנו שלבסוף – יהיה אור.
בן מלך יקר ואהוב – התחזק ברוחך, קום לעבוד את ה' בשמחה, כי ה' הולך לפניך. וזכור! שכל ירידה היא לצורך עליה. בת מלך יקרה – התחזקי ברוחך, קומי לעבוד את ה' בשמחה, כי ה' הולך לפנייך. וזכרי! שכל ירידה היא לצורך עליה.
