"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו" וכו'. בהמשך הפרשה נאמרו דיני אכילת בעלי חיים טהורים ואיסור מאכלות טמאים: "דבר אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו" וכו'. כאן מצווה אותנו התורה על קדושת וטהרת השלחן היהודי, השונה משלחנם המגואל של אומות העולם, עובדי עבודה זרה, שהם מתגעלים בכל מני מאכלות אסורות ומשום כן גופם מזוהם, נפשם משוקצת, מידותיהם רעות ואכזריות וגופם חזק.
כמו שאומרת הגמרא במסכת עבודה זרה שעם ישראל נזהרים מגילוי של משקאות כגון: חלב, מים, יין ודבש שיש בהם משום גילוי, משום סכנה, שמא שתה מהם נחש והטיל את הארס שלו בהם ויכול האדם לבא לידי סכנה. שואלת הגמרא אם כן איך הגוים שאינם מקפידים על גילוי לא קורה להם שום דבר? ועל כך עונה הגמרא: גוים איידי כאוכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו פירוש: הגויים כיוון שאוכלין שקצים ורמשים גופם חזק ואין ארס הנחש משפיע עליהם.
מכאן רואים אנו את הכח החזק שיש באכילת שקצים ורמשים מבחינה גופנית, אבל מבחינת הנשמה שביהודי זה מזיק ביותר. כמו שאמר האדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי זכותו יגן עלינו, בספר התניא, שמאכלות אסורות נקראים מאכלות אסורות מפני שהם אסורות בכבלי הסטרא אחרא והם הופכין להיות חלק מהאדם עצמו, ומשפיעים עליו השפעות נוראות. וכאן רואים אנו שוודאי וודאי התורה הקדושה בחרה בשבילנו, אנו בני המלך את הטוב ביותר בשביל הנשמה, שהיא החלק אלוקה ממעל, היא עיקרו של האיש היהודי.
מכאן נבין כמה צריך היהודי להתקדש בקדושת המאכלות לבל יטנף נפשו הקדושה במאכלות אסורות, בבישולי גויים, ביין נסך ובכל דבר שיש בו סרך איסור בר מינן. כמו שמצינו באסתר המלכה "וישנה לטוב בית הנשים"- שאסתר הייתה אוכלת זרעונים ולא הכניסה לפיה מאכלות אסורת מבית המלך. וכן בדניאל, חנניה, מישאל ועזריה שכתוב אצלם שלא יתגאלו בפת בג המלך. ושם מובא שכשהובאו לפני נבוכדנצר הרשע, היה מחבבם ביותר והיו החכמים שלו. ובהיותם ילדים קטנים בביתו של נבוכדנצר הרשע, ביקשו מהממונה על הבית שאינם רוצים להתגאל בפת בג המלך, וביקשוהו שיאכילם זרעונים אורז וכדומה. בתחילה הוא לא הסכים באמרו שכאשר ידע על כך נבוכדנצר- יהרגהו. אמרו לו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה: תנסה במשך תקופה קצרה ליתן לנו זרעונים ותראה איך יהיה מראנו שונה משאר הילדים.
וכך היה, שכעבור זמן בא לפני נבוכדנצר ביחד עם שאר הילדים, והיה מראיהם יותר טוב מכל הילדים שאכלו מאכלות אסורת. וכך מצינו אצל משה רבינו עליו השלום שלא הסכים לינק חלב מנכרית, אפילו שאין בזה איסור ממש, בכל זאת לא הסכים לינק שאמר: פה זה שעתיד לדבר עם השכינה איך ינק חלב מדדי גויה? מכל הדברים הללו נלמד כמה הדברים הכרחיים לגבינו וקובעים בנפש היהודי מחשבות קדושות וטהורות. ואם ילד בקטנותו חס ושלום אוכל מאכלות אסורת בטענה של הבל של הוריו: 'הרי קטן הוא ומה בכך'. אוי ואבוי נורא ואיום! כמה הדברים עלולים להשפיע על נפשו הזכה, ולטמאה בר מינן ואחר כך שיגדל, חס ושלום שרואים שנוטה לרע, אין מבינים מהיכן זה מגיע… לכן אחי ורעי על זה אומרת התורה הקדושה: "ונטמתם בם" אומרים חז"ל: "אם אתם מטמאין בהם בארץ, אני מטמא אתכם בעולם הבא, ובישיבת מעלה, כי אני ה' אלוקיכם.
כשם שאני קדוש, והתקדשתם, קדשו את עצמכם למטה" ובהמשך "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו מצוותי" תנא דבי רבי ישמעאל: "אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים" יהי רצון שנזכה להתקדש בקדושה יתירה אמן כן יהי רצון.
