"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ויקומו לפני משה וכו' כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", אומר רש"י הקדוש: "ויקח קורח" מה לקח? לקח עצמו להיות נחלק על משה. זאת אומרת לקח עצמו לצד המחלוקת. והמדרש אומר "ויקח קורח" מקח רע לקח לעצמו, ומהו המקח הרע שלקח? מחלוקת. זהו המקח הרע ביותר שיכול אדם לקחת לעצמו בזה העולם. ובאמת בואו ונחשוב, מה היה חסר לו לקורח שחכם גדול היה, ונביא היה ומנושאי הארון היה.
מה ראה לשטות זו? אומרים חז"ל שראה את נשיאותו של אליצפן. ונתנקנא אמר, אחי אבא ארבעה הם, עמרם, יצהר, חברון, ועוזיאל. ולכאורה וודאי שצריך ללכת לפי הסדר, קודם כל וודאי שעמרם הגדול, ולו מגיע ראשון. אם כן וודאי זכו בניו לגדולה, שאין למעלה הימנה. משה מלך, אהרן כהן גדול. ועכשיו הבא בתור אחרי עמרם, זה יצהר. ואם כן מגיע לי הנשיאות, ומדוע דילגו עלי, וקפצו ליתן נשיאות לאליצפן בן עוזיאל, שהוא הרביעי בתור, ואני שני. לכן כעס, ונחלק על משה ואהרן. מכאן נלמד יסוד גדול, מתי אדם מגיע למחלוקת, כאשר אינו שמח בחלקו. כשאדם מתחיל להסתכל במנתו של חבירו, כבר מיד מאבד את הטעם במנתו שלו.
וחשבתי שאפשר לומר מדוע נסמכה פרשת קורח לפרשת ציצית? וודאי שיש את הטעם שאמרו חז"ל במדרש כיוון שקורח לקח את כל ראשי סנהדראות, והלבישם בגד שכולו תכלת, ועשה ליצנות ממצוות ציצית, כדי להראות לכולם שכאילו ח"ו משה רבינו ע"ה בודה דבריו מליבו. אבל אפשר עוד לומר שהרי פרשת ציצית מדברת על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" וזה ממש קשור לפרשת השבוע שלנו, אם קורח היה שומר את עיניו וליבו, לא להסתכל במה שיש לשני, ולא לקנא בחלקו של חברי, הכל היה מצויין. שהרי רואים אנו בנוהג שבעולם, אדם שקנה איזה דבר, או קיבל איזה דבר, או שנשא אשה. כל עוד לא ראה משהו אחר, הוא שמח בחלקו, ומרוצה מכל מה שיש בידו.
כל הצרות מתחילות רק כאשר הסתכל ופזל החוצה. מכאן נלמד לעצמינו יסודות גדולים לא להסתכל לעולם במה שיש לאחר. ומילא על ידי כך נזכה להיות שמחים ומאושרים בחלקנו. בכך נתרחק מהמחלוקת, שלמעשה המילה מחלוקת כוללת בתוכה את כל הדברים הרעים, קנאה, שנאה ותחרות. הנה נראה ממש במוחש לעינינו, שאנו כהורים שנותנים לילדנו איזה ממתק או משחק, ומחלקים בין הילדים, הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו.
כמה זה מרגיז לראות אותם כועסים רוטנים, ולא שמחים בחלקם. למה הוא קיבל חלק יותר גדול, למה הוא קיבל את המשחק הזה, אני רוצה, למה הוא, ולמה הוא. כמה זה נראה לנו קטנוני ומעצבן, איך אנחנו מגיבים לילדים ברגע כזה? אומרים להם זה לא יפה, ולא דרך ארץ להסתכל במה שביד של החבר. והאם האם אנחנו לא נוהגים כמו אותם ילדים בדיוק? האם אנחנו לא מסתכלים על הרכב של השני? הצורה, העבודה, המשכורת, המעמד הכבוד וכו' וכו', יכלה הזמן והמה לא יכלו. חייבים אנו לתקן רעה חולה זו, ולהפסיק להסתכל במנתו של חברינו, ולשמוח בחלקנו. ואז נהיה הכי הכי עשירים בעולם, כדברי התנא באבות "איזהו עשיר השמח בחלקו"
