"וישלח יעקב מלאכים על עשיו אחיו, ארצה שעיר שדה אדום, ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" וכו'. יעקב אבינו בחיר שבאבות אחרי שנים של עבודת פרך ועמידה מורטת עצבים, מול שקריו וסילופיו והתנכלויותיו של הרמאי הגדול שברמאים. ואחרי מרדף נורא ואיום שבקש לבן לעקור את הכל.
והנה עכשיו אולי קצת שקט? אבל לא, הנה הגיע תורו של אחיו איש הדמים האדמוני המבקש לקיים את הבטחתו, יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. אבל לא איש ענק כיעקב אבינו יאבד עשתונותיו ברגעים אלו. יעקב אבינו מוכן לשלשה דברים, לתפילה, לדורון, ולמלחמה. לתפילה- הצילני נא מיד אחי יד עשיו. לדורון- כל המנחה הגדולה ששלח לפני עשו. ולמלחמה – ובא עשיו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. מכאן עלינו ללמוד את אחד הדברים החשובים ביותר בחיינו, דהיינו אסור להיכנס ללחץ, כי כאשר אדם נלחץ הוא מאבד את הדעת. כלומר כושר השיפוט שלו נפגם ואינו מסוגל לחשוב בצורה נכונה.
הרי לפנינו דוגמא מאלפת מבחיר שבאבות שיצא מלחץ נורא ואיום, מלבן שרדף וביקש להרגו. אל תוך ידיו של עשיו הרשע, שבא עם צבא של ארבע מאות איש צמאי דם. ויעקב לא נלחץ, אלא חושב בכובד ראש. אבל איך מגיעים למחשבה בכובד ראש? דבר ראשון, תפילה. אין גדול מזה בעולם. ת פ י ל ה על ידי תפילה מגיעים לרוגע אמיתי, מלבד כמובן הסייעתא דישמיא שמקבלים על ידי התפילה. כך מעשה אבות וודאי סימן לבנים. כולנו בני איש אחד נחנו, כמה פעמים בחיינו שאנו עוברים זמנים ורגעים לא קלים, לחץ משבר, רגעים שאנו ממש לא מוצאים את עצמנו מרוב בלבול ופיזור הדעת. מה עלינו לעשות ברגעים אלו? לימדנו אבינו הגדול תירגעו, תתפללו מעומק הלב לאבאל'ה בשמים, ומיד תמצאו נוחם רוגע מתפשט בכל האיברים.
אני פתאום חש שאינני לבד, יש שם מישהו למעלה שנמצא שם תמיד בשבילי, ואף פעם איננו מזניח אותי, כאשר אני בנו האהוב. ולא עוד אלא שהוא מצפה לתפילתי, שהרי הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל. כך מצינו כשעם ישראל השתעבד במצרים כל עוד לא צעקו לא נושעו, אבל כאשר הגיעו מים עד נפש "ויצעקו בני ישראל אל ה' מן העבודה", מה נאמר שם מיד "ותעל שוועתם אל האלוקים". כן כן וודאי בשמים מצפים לתפילותינו, לתפילות הכלל ולתפילות הפרט. כמו שנאמר בחז"ל שמיד שעם ישראל נכנסו לצרה תפשו אומנות אביהם. רואים אנו שתפילה זו אומנות, וכך נאמר אצל יעקב אבינו כאשר דיבר עם יוסף וברך אותו ואמר לו, "ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" ומפרש התרגום: בחרבי ובקשתי – בצלותי ובעותי. פירוש: בתפילתי ובבקשתי. וכך נאמר אצל בלק "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי", ומסברי הכלי יקר: שהפירוש הוא כאשר ראה בלק בן ציפור מה שעשה יעקב אבינו לאמורי, כמו שנאמר כאן "אשר לקחתי מיד האמורי".
מזה פחד בלק ששמע על הכלי, נשק הסודי של יעקב, שזוהי התפילה. כך פחדו הגויים ואומות העולם מעם ישראל, פחד נוראי שידעו את כלי הנשק הסודי שנמצא בידינו. ואיך אנחנו לא מבינים את הכוח של הנזק האדיר הזה ששמו תפילה. הבה אחים יקרים נתפוש את אומנות אבותינו זו בכל כוח ואז וודאי נראה ניסים ונפלאות בכל תחומי חיינו אמן כן יהי רצון.
