כולן רוצות ישועות. לכל אחת ישנו חוסר מסוים. אחת רוצה בית, שנייה רוצה בעל, שלישית רוצה בן.. רביעית רוצה להיות רזה יותר.. כל אחת עם הרצון המיוחל שלה שטרם התממש..
למי יש מפתח לכל הישועות? איזה מפתח יכול לפתוח לנו את כל השערים הטובים של הקב"ה? הרב כחלון שליט"א אומר "בואו שעריו בתודה" – איך באים בשערים של הקב"ה? דרך ההודאה. אמירת התודה היא המפתח. זהו המפתח שפותח את כל השערים וכך מגיעים ישירות לכל הישועות שצריכים.
אמירת התודה היא בראש ובראשונה טובה לאדם המודה, כך לומדים להעריך את הדברים 'הקטנים' והשגרתיים ולא מתייאשים מכל החוסר אלא הפוך, שמחים מהחצי כוס המלאה. הרב יגאל כהן שליט"א שואל – מתי ישנו סיכוי גדול יותר לאדם להינצל? אדם שהכיש אותו נחש והוא באמצע העיר ליד בית חולים או אדם שהכיש אותו נחש והוא במדבר שממה? למי יש יותר סיכויים לחיות? אומר רבי אברהם בנו של הרמב"ם, אדם שבמדבר ואין לו אף אחד שיציל אותו – יש לו יותר סיכוי להינצל, ומדוע? כי הוא פונה וסומך אך ורק על הקב"ה ולא על אף אדם אחר, ואז הקב"ה חייב להציל אותו.
זה שהכיש אותו נחש ליד בית חולים יש לו פחות סיכוי להינצל, כיוון שהוא סומך על בית החולים שיציל אותו, סומך על הרופא שירפא אותו וכך בקלות שוכחים את בורא כל העולמים. שוכחים את מי שנותן חיות באפו של הרופא ושכל בקודקודו בכדי שיוכל לרפא. חובה עלינו לקחת זאת לתשומת ליבנו בכל העניינים ובכך – כל חיינו ישתנו מהקצה לקצה. בכל סיטואציה צריך להכניס את הקב"ה לתמונה, כי הוא מחבר הפאזל. לא לשכוח שהכל ממנו, הכל שלו, כל מה שקורה לנו בחיים, ממציאת בגד בחנות ועד למציאת שידוך. מפרוסת לחם עם גבינה בבוקר ועד לחסד שנקרא לידה, כל דבר קטן או גדול ככל שיהיה.
הכל בא ישירות ממי שאמר והיה העולם. ואותו בורא כל העולם אוהב אותך כבת יחידה שלו, מחכה שתסמכי רק עליו. בכל דבר בחיים שקורה לך, תדעי, ברגע שתזרקי את השכל לפח, ותעברי את המהמורה יד ביד עם הקב"ה שעינייך נשואות אך ורק אליו, בלי שום עזר וסיוע מצד בשר ודם – במקרה כזה, אין לקב"ה ברירה, אלא לעזור לך.
כך היה בקריעת ים סוף, נחשון בן עמינדב קפץ ראשון למים עמוקים, איפה ההגיון שלו היה כשעשה זאת? זו בדיוק החכמה, לזרוק את השכל ולהישען רק על הקב"ה, הוא קפץ למים ואמר "באו מים עד נפש" ברגע שלא היו עוד אופציות חוץ מריבונו של עולם, לא היה לו שום גלגל הצלה באזור או מציל שיציל אותו – עיניו היו נשואות אך ורק לבורא עולם.
אז הקב"ה היה חייב לענות לו. על ידי האמונה שלו, ה' עשה לו נס ושידד את מערכות הטבע וקרע את הים לשנים עשר גזרים. ולמה הקב"ה חיכה לזה דווקא? הוא לא יכול לקרוע את הים כמה דק' לפני שנחשון קפץ? אלא ללמדנו שהקב"ה מחכה לראות את הצעד הראשון שלנו, מחכה לראות את "ההתאבדות" עליו. את זריקת השכל ואמונה תמימה והחלטית רק בו.
ורק אז הוא מושיע, מעל הטבע! כך הקב"ה יכול לחתן אותך גם אם זה נראה לך רחוק ולא הגיוני, כך הקב"ה יכול להביא לך ילדים גם אם אין סיכוי מבחינה רפואית, כך הקב"ה יכול לרפא את כל החולים בעמו ישראל, על ידי אמונה "מתאבדת", אמונה שכל כולה זה הקב"ה, ואין עוד כלום בעולם מלבדו. כך הוא חייב לעזור.
